<h1>ב"מ ספ"ב</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
יוסף איש הוצל. הוא יוסף הבבלי. הוא שכבר כתבתי בסדר איסי. ונקרא אבא יוסי בן קטונתא. ובסדר איסי (כון) כמו כן כתבתי ההיא דסדר יומא פרק הוציא לו [נ"ב ע"ב]. וכן בערבי פסחים הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן מהללאל, הוא איסי בן גמליאל. ומה שמו איסי בן עקביא שמו. ובסדר אבא יוסי בן קטונתא כתבתי למה נקראו לו שמות הללו.
גרסינן בערבי פסחים אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב משום יוסף איש הוצל, מנין שאין שואלין בכלדיים ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך. ומנין ליודע בחבירו שגדול ממנו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד ת"ל כל קביל די רוח יתירא ביה. והיושבת על דם טוהר אסורה לשמש. וכמה עונה. אין שואלין בכלדיים, אין לאדם לשאול בחוזים [בכוכבים]. והכי נמי א"ר יוחנן בשלהי שבת [קנ"ו ע"א] א"ר יוחנן מנין שאין מזל לישראל שנאמר אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו. וכל ההיא שמעתא דאמרו ליה כלדאי לרבי עקיבא מברתיה וכן לאימיה דרב נחמן בר יצחק, הן לא שאלו אלא מעצמן אמרו להן. ובההיא נמי דפ"ב דיבמות הלכה דשניות [כ"א ע"ב] לא אסרו כלה אלא מפני כלה. דפירשה רב חסדא וסמך על דאמרו ליה כלדאי מלפנא הוית. אלא דמספקא ליה אי מקרי דרדקי או ריש מתיבתא, הוא לא נשאל בהן אלא הן אמרו לו ונתקיים בו. וכן ברב נחמן בר יצחק וכן בברתיה דרבי עקיבא, אלא צדקה תציל ממות. כההיא דשחיטת חולין פ"א [ז' ע"ב] למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. ורבי חנינא לא חשש וסמך על אין עוד מלבדו אפילו לדבר כשפים, שזכותו גרמה לו. אבל ההיא דיוסף מוקיר שבי [שבת קי"ט ע"א] גוי היה אותו שמכר נכסי. וכמה דברים בענין זה שמקרעין גזר דינו של אדם כדאיתא בפ"א דר"ה [ט"ז ע"ב]. וכמו שכתבתי בסדר בנימין הצדיק.
גרסינן בשלהי פרק ארבעה נדרים [ל"ב ע"א] אמר רבי לוי כל (המכחש לו כחש) [המנחש לו נחש]. ומסיק טעמא משום מדה במדה. וגרסינן נמי בהלכה דזוגות בפרק ערבי פסחים [פסחים ק"י ע"ב] כל דקפיד קפדי בהדיה. ובשלהי פרק רביעי דנדרים [ל"ב ע"א] תנא אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בה שנאמר כי לא נחש ביעקב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ובפרק במה אשה ירושלמי [שבת פ"ו ה"ט] מביא מעשים הרבה.
ויש חכמים שהיו הולכים אחר בת קול. פירוש לפי מה שהיו שומעים כגון תינוק ודאמר ליה פסוק לי פסוקיך, כההיא דפרק גיד הנשה [חולין צ"ה ע"ב]. דאע"ג דאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול אינו נחש, הא מסקינן רב בדיק במברא, שמואל בדיק בספרא, רבי יוחנן בדיק בינוקא. וגרסינן נמי התם תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אע"פ שאין נחש יש סימן. א"ר אלעזר והוא דאיתחזק עד תלתא זימני דכתיב יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו. והיינו חזקה. ובחזקה יש לחוש כדאיתא ביבמות פרק הבא על יבמתו [ס"ד ע"ב] אמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם וכו'. וכל ההיא (דכולה) [דשלהי] במה אשה דגמרא דידן [שבת ס"ז ע"ב] יש בהן משום ניחוש חוץ מחמרא וחיי לפומהון דרבנן ולפום תלמידיהון.
והיודע בחבירו שגדול ממנו בדבר אחד חייב לנהוג בו כבוד, אע"פ שלא לימדו, כדגרסינן בשנו חכמים [אבות פ"ו מ"ג] הלומד מחבירו פרק אחד או פסוק אחד ואפילו דבור אחד צריך לנהוג בו כבוד. נמצא שהלומד אפילו דבר אחד מחבירו אע"פ שאותו שלמד גדול מכמה דברים, כל אחד מהן צריך לנהוג בו כבוד בחבירו. זה מפני שלימדו. וזה מפני שגדול ממנו. כדאיתא בשלהי אלו מציאות [ב"מ ל"ג ע"א] שמואל קרע מאניה עליה דההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. ואמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה בפני זה וקורעין זה על זה. ולענין אבידה במקום אביו אין מחזירין אלא לרבו מובהק. ואיתא נמי בכי האי בירושלמי בשלהי אלו מציאות
